<h1>ועל הסוכה</h1>
<h2>דף מו.</h2>
רב ייבא סבא. בימי תלמידיו של רב היה. כדאיתא בערבי פסחים [ק"ג ע"א] דרב ברונא ורב חננאל תלמידיה דרב הוו יתבי בסעודתא וקאי עלייהו רב ייבא סבא וכו'. ובשלהי בכל מערבין [עירובין מ' ע"ב] אמר רבה כי הוינן בי רב הונא איבעיא לן מהו להזכיר זמן בראש השנה וביום הכיפורים כיון דמזמן לזמן קא אתי אמרינן, או דילמא לא אקרי מועד וכו'. כי אתאי לרב יהודה אמר לי אנא אפילו אקרא חדתא אמינא זמן. אמר ליה רשות לא קא מיבעיא לי כי קא מיבעיא לי חובה מאי. אמר ליה רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין אומרים זמן אלא בשלש רגלים בלבד וכו', עד מאי הוי עלה שדרוה רבנן לרב ייבא סבא לגביה דרב חסדא במעלי יומא דריש שתא, אייתו ליה לרב חסדא כסא דחמרא וקדיש ואמר זמן. והילכתא אמרינן זמן בראש השנה וביום הכיפורים. והילכתא זמן אומרים אותו אפילו בשוק כרב נחמן. ובפרק לולב וערבה [סוכה מ"ז ע"א] א"ר יוחנן (א"ר) אומרים זמן בשמיני של חג אבל לא בשביעי של פסח. ושקיל וטרי עלה טובא. ומסקנא מאי הוי עלה רב נחמן אמר אומר זמן ורב ששת אמר אין אומרים זמן והילכתא אומרים [זמן]. תניא כותיה דרב נחמן דתניא שמיני פייס בפני עצמו זמן בפני עצמו פז"ר קש"ב וכו'.
והנני הסודר כותב הנראה בעיני על ברכת שהחיינו. ונראה לי כל המצוות שזמנם קבוע או מצוות שעל האדם לעשות ולא עשאן מעולם עדיין ומתחנך לכתחילה צריך לברך עליהן שהחיינו. וכן על דבר שמחה והנאה שהיא לפרקים והוא נהנה צריך לברך [שהחיינו]. שלש רגלים שנקראו מועד, דהיינו זמן כתרגומו. וכתוב בהן [ויקרא כ"ג] אלה מועדי ה' מקראי קודש [אשר תקראו אותם במועדם]. כיון שעל המועד (עמד) [אמר] מקרא קודש צריך על קדושת המועד לברך זמן מחמת קדושת היום, שמצוה לשמור, וגם נקרא זמן, וזה אין [בו] ספק. וכן תקיעת שופר ונטילת לולב שהן מצוות בפני עצמן, וישיבת הסוכה, כיון שזמנם [קבוע] צריך להזכיר עליהם זמן, לפי שהיום מצוה לעצמן, שאם אין לו לא שופר ולא לולב ולא סוכה אעפ"כ צריך [לברך] זמן מפני מצות קדושת היום. הילכך צריך להזכיר על היום בפני עצמו, ועל המצוה בפני עצמה על השופר ועל הלולב
